תקציר הפרשה
בהר סיני מצווה ה’ את משה על שביתת הארץ: כל שבע שנים באה השמיטה, והארץ נשארת בלי עבודה. אחרי שבעה מחזורים של שבע שנים, השנה החמישים היא היובל: נחלות השדות חוזרות למשפחותיהן, והעבדים העבריים יוצאים לחופשי. ה’ מבטיח לדאוג לעם בשנים אלו, ואיש לא ירעב: “וציויתי את ברכתי”.
התורה מבחינה בין מכירת בית בעיר חומה לבין מכירת שדה, ומצווה על גאולת הקרקע בידי קרוב משפחה. היא מצווה לתמוך בעני, לא להלוות לו בריבית, ומסבירה כיצד לנהוג בעברי שנמכר לעבד וכיצד לגאול אותו, כי “לי בני ישראל עבדים”.
תקציר ההפטרה
“ויאמר ירמיהו”
הטקסט בספר ירמיהו: ל”ב, ו’–כ”ז
ירושלים נצורה בידי בבל וירמיהו כלוא בשל נבואתו על נפילתה. בן דודו חנמאל בא ומציע לו לקנות את שדהו בענתות, במשפט הגאולה המשפחתי. ירמיהו קונה אותו בשבעה עשר שקל כסף, חותם את השטר בפני עדים, ונותן אותו בכלי חרס כדי שיעמוד ימים רבים: “עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת”. אחר כך הוא מתפלל: “לא יפלא ממך כל דבר”.
הקשר בין הפרשה להפטרה
הפרשה מצווה על גאולת הקרקע בידי הקרוב; ההפטרה מראה את ירמיהו מקיים בדיוק את המצווה הזאת, ברגע האפל ביותר, כשהארץ עומדת ללכת לאיבוד. לקנות שדה בעיצומה של מלחמה פירושו להכריז שהקשר בין עם ישראל לארצו הוא נצחי.