תקציר הפרשה

יתרו, כהן מדין וחותן משה, שומע את כל אשר עשה ה’ לישראל. הוא בא אל המדבר עם ציפורה ושני בניה, גרשום ואליעזר. משה מספר לו על יציאת מצרים; יתרו שמח ואומר: “עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלהים”, מקריב עולה וזבחים ואוכל לחם עם אהרן והזקנים.

למחרת, כשהוא רואה את משה שופט את העם לבדו מן הבוקר עד הערב, יתרו מייעץ לו שיטת שופטים: אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות; רק הדבר הגדול יבוא אל משה. משה שומע לעצתו, ויתרו שב לארצו. שפרשה מרכזית כזאת נקראת על שמו של גר שבא מרחוק, זה עצמו לימוד.

בראש חודש סיוון ישראל חונים נגד הר סיני, “כאיש אחד בלב אחד” (רש”י). ה’ מציע את הברית: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”, והעם עונה: “כל אשר דיבר ה’ נעשה”. באים שלושת ימי ההגבלה, הקידוש והגבלת ההר. ביום השלישי: קולות וברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאד; ההר עשן ומחרד.

ה’ אומר את עשרת הדיברות: “אנכי ה’ אלהיך”, לא יהיה לך אלהים אחרים, לא תשא את שם ה’ לשווא, זכור את יום השבת, כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד. העם, נפחד, מבקש ממשה לדבר עמם במקום ה’. הפרשה מסתיימת באיסור אלהי כסף וזהב, מזבח אדמה, ומזבח אבנים שאינן גזית ובלי מעלות.

בקהילות ספרדיות רבות עומדים בשעת קריאת עשרת הדיברות, הנקראות בטעם העליון, ובשבועות קוראים את האזהרות, פיוט תרי”ג המצוות של רבי שלמה אבן גבירול.

תקציר ההפטרה

“בשנת מות המלך עוזיהו”
הטקסט בספר ישעיהו: ו’, א’–י”ג לספרדים; ו’, א’–ז’, ו’ וט’, ה’–ו’ לאשכנזים

ישעיהו רואה את ה’ יושב על כסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל. שרפים בעלי שש כנפיים קוראים זה אל זה: “קדוש קדוש קדוש ה’ צבאות, מלא כל הארץ כבודו”. הנביא קורא: “אוי לי כי נדמיתי, כי איש טמא שפתיים אנכי”; שרף נוגע בפיו ברצפה מעל המזבח. ה’ שואל: “את מי אשלח?” וישעיהו עונה: “הנני שלחני”. הקריאה האשכנזית מסתיימת בבשורת ילד, שר שלום על כסא דוד.

הקשר בין הפרשה להפטרה

שתי התגלויות: התגלות סיני, שחווה עם שלם, והתגלות ההיכל, שחווה נביא. בשתיהן עשן, קולות ורעד, ושתיהן משנות את מי שחווה אותן. דברי השרפים נעשו לקדושה, שאנו אומרים בעמידה וברגליים צמודות, כמלאכים.