תקציר הפרשה
“ויהי בשלח פרעה את העם”, ה’ אינו מנחה אותם בדרך הקצרה של ארץ פלשתים, “פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה”. משה לוקח עמו את עצמות יוסף. העם הולך בהנחיית עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה.
פרעה מתחרט ורודף אחרי ישראל בשש מאות רכב. לכודים בין הצבא לים, העם צועק ומאשים את משה; והוא עונה: “ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון”. ה’ אומר: “מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!” המדרש מספר שנחשון בן עמינדב קפץ למים עד צווארו. משה נוטה את ידו, רוח קדים עזה נושבת כל הלילה, והים נבקע; ישראל עוברים ביבשה, וצבא מצרים טובע. היה זה כ”א בניסן, שביעי של פסח. “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו.”
“אז ישיר משה ובני ישראל” את שירת הים, ומרים הנביאה לוקחת את התוף ויוצאות כל הנשים אחריה במחולות. במרה המים מרים; ה’ מורה עץ הממתיק אותם, נותן חוק ומשפט ואומר: “אני ה’ רופאך”. הם חונים באילים, ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים.
העם מתלונן על הרעב: ה’ שולח שליו בערב ומן בבוקר, עומר לגולגולת בכל יום, לחם משנה ביום השישי, ובשבת אין; היוצאים ללקוט בשבת אינם מוצאים. צנצנת מן נשמרת למשמרת לדורות. ברפידים העם צמא: משה מכה בצור והמים יוצאים; המקום נקרא מסה ומריבה. ולבסוף עמלק תוקף: יהושע נלחם, וכאשר “ירים משה ידו וגבר ישראל”; אהרן וחור תומכים בידיו. “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור”.
שבת זו נקראת שבת שירה. את השירה קוראים בעמידה, ורבים נוהגים לתת מזון לציפורים, שלפי המדרש שרו עם ישראל.
תקציר ההפטרה
“ותשר דבורה”
הטקסט בספר שופטים: ה’, א’–ל”א לספרדים; ד’, ד’–ה’, ל”א לאשכנזים
דבורה הנביאה שופטת את ישראל תחת תומר בין הרמה ובין בית אל. היא שולחת את ברק להילחם בסיסרא, שר צבא יבין מלך כנען, ובתשע מאות רכב הברזל שלו. ה’ מהמם את האויב, נחל קישון גורף אותם, וסיסרא נס ברגליו עד אוהל יעל, והיא הורגת אותו. דבורה וברק שרים אז שירת ניצחון: “שמעו מלכים… אנכי לה’ אנכי אשירה”, עד תמונת אם סיסרא המייבבת בעד החלון. “כן יאבדו כל אויביך ה’”.
הקשר בין הפרשה להפטרה
שתי שירות גאולה, שני צבאות של רכב שנסחפו במים, ושתי נשים בראש: מרים בתופיה ודבורה הנביאה. שבת שירה מחברת את שירת הים ושירת ארץ ישראל.