תקציר הפרשה
ה’ עונה למשה: הוא נגלה אל האבות באל שדי, ועתה יתגלה שמו ה’, המקיים את הבטחותיו. הוא אומר את ארבע לשונות הגאולה: “והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי”, ומהן ארבע הכוסות של ליל הסדר, ולשון חמישית, “והבאתי אתכם אל הארץ” (כוס של אליהו). אבל העם אינו שומע אל משה “מקוצר רוח ומעבודה קשה”.
התורה עוצרת כדי למנות את ייחוס ראובן, שמעון ולוי, עד עמרם ויוכבד, הורי אהרן ומשה, ועד פינחס. ה’ נותן את משה “אלהים לפרעה” ואת אהרן לנביאו, ומודיע שיקשה את לב פרעה. משה בן שמונים, אהרן בן שמונים ושלוש.
לפני פרעה מטה אהרן נהפך לתנין ובולע את מטות החרטומים. אחר כך באות שבע המכות הראשונות: דם (היאור, אלוהי מצרים, לוקה ראשון; אהרן מכה אותו, כי היאור הגן על משה), צפרדע, כינים (החרטומים מודים: “אצבע אלהים היא”), ערוב, שאינו נוגע בגושן, דבר בבהמה, שחין, הפוגע גם בחרטומים, וברד ואש מתלקחת בתוכו, “ונעשו שלום ביניהם לעשות רצון קונם” (רש”י). פרעה מודה: “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”, אך כשהברד חדל הוא שב ומכביד את לבו.
ההגדה חוזרת על המכות ועל הסימנים של רבי יהודה: דצ”ך עד”ש באח”ב.
תקציר ההפטרה
“כה אמר ה’ אלהים בקבצי”
הטקסט בספר יחזקאל: כ”ח, כ”ה–כ”ט, כ”א
ההפטרה נפתחת בהבטחה לקבץ את ישראל אל אדמתם לבטח. אחר כך מתנבא יחזקאל על פרעה ועל מצרים: פרעה הוא “התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני”. ה’ ייתן חחים בלחייו ויעלה אותו מן היאור. מצרים, שהייתה “משענת קנה” לבית ישראל, תהיה שממה ארבעים שנה ואחר כך ממלכה שפלה. נבוכדנצר יקבל את מצרים שכר על מצור צור.
הקשר בין הפרשה להפטרה
בשני הטקסטים ה’ שופט את פרעה, הרואה את עצמו כאל וכאדון היאור. המכות פותחות דווקא ביאור. הפרשה מספרת על הגאולה הראשונה, וההפטרה נפתחת בהבטחת קיבוץ ישראל לעתיד.