תקציר הפרשה

ויגש אליו יהודה ומתחנן על בנימין. הוא מספר את כל הסיפור, את אהבת אביו לבן רחל ואת ערבותו שלו: הוא מציע להישאר עבד תחת אחיו הצעיר. מול תשובה זו יוסף אינו יכול עוד להתאפק. הוא מוציא את כל המצרים ומתוודע: “אני יוסף, העוד אבי חי?” הוא מרגיע את אחיו: “לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים, למחיה”. הוא נופל על צווארי בנימין ובוכה; לפי רש”י, הוא בוכה על שני המקדשים שעתידים להיחרב בחלקו של בנימין, ובנימין על משכן שילה שבחלקו של יוסף.

יוסף שולח את אחיו להביא את יעקב, בעגלות ובמתנות, ואומר להם: “אל תרגזו בדרך”. כשיעקב שומע שיוסף חי, “ותחי רוח יעקב”. בדרך, בבאר שבע, ה’ נגלה אליו: “אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה”. התורה מונה את שבעים הנפש מבית יעקב היורדים מצרימה.

יעקב שולח את יהודה לפניו גושנה, לפי המדרש כדי לתקן שם בית תלמוד. יוסף אוסר את מרכבתו ופוגש את אביו; הם בוכים זה על צווארי זה. יעקב אומר: “אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך”. חמישה מן האחים מוצגים לפני פרעה, ואחר כך יעקב עצמו, שמברך אותו ואומר שימי שנותיו היו “מעט ורעים”. המשפחה מתיישבת בארץ גושן.

הפרשה מסתיימת במדיניות יוסף בשנות הרעב: המצרים מוכרים לפרעה את מקניהם ואחר כך את אדמתם תמורת לחם; רק אדמת הכוהנים פטורה. יוסף קובע מס של חומש מן התבואה. “וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד”.

תקציר ההפטרה

“ויהי דבר ה‘“
הטקסט בספר יחזקאל: ל”ז, ט”ו–כ”ח

מיד אחרי חזון העצמות היבשות, ה’ מצווה את יחזקאל לקחת שני עצים: על האחד הוא כותב “ליהודה”, ועל השני “ליוסף עץ אפרים”. הוא מקרב אותם “והיו לאחדים בידך”. ה’ מסביר: הוא יקבץ את בני ישראל מכל הגויים, ישיבם אל אדמתם, ולא יהיו עוד שתי ממלכות אלא גוי אחד, ומלך אחד עליהם, “ועבדי דוד”. הוא יכרות עמהם ברית שלום עולם ויתן את מקדשו בתוכם.

הקשר בין הפרשה להפטרה

הפרשה מספרת על פיוס יהודה ויוסף, שתי הדמויות הגדולות בין האחים. לימים יקימו צאצאיהם שתי ממלכות יריבות, יהודה וישראל (אפרים). יחזקאל מבשר שאחדותם תהיה שלמה. “ויגש אליו יהודה” מבשר את אחדות עם ישראל באחרית הימים.