תקציר הפרשה

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. הוא לן ב”מקום”, הוא הר המוריה לפי רש”י, ותיקן תפילת ערבית. הוא שם אבנים מראשותיו וחולם: סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ה’ מבטיח לו את הארץ, זרע כעפר הארץ ושמירה. כשהוא מתעורר הוא קורא: “מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים”, קורא למקום בית אל, ונודר לעשר את כל אשר ייתן לו ה’.

בהגיעו אל הבאר בחרן, הוא גולל לבדו את האבן הכבדה ומשקה את צאן רחל, נושק לה ובוכה. לבן מקבל אותו. יעקב מציע לעבוד שבע שנים ברחל, “ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה”. בליל החתונה לבן נותן לו את לאה; יעקב נושא את רחל שבוע אחר כך ועובד עוד שבע שנים. לפי המדרש, רחל מסרה ללאה את הסימנים שקבעה עם יעקב כדי שלא תתבייש.

ואז הלידות: לאה יולדת את ראובן, שמעון, לוי ויהודה (“הפעם אודה את ה’”, ועל שמו נקראים היהודים); מבלהה שפחת רחל נולדים דן ונפתלי; מזלפה שפחת לאה גד ואשר; אחרי פרשת הדודאים יולדת לאה את יששכר, זבולון ובת, דינה; ולבסוף ה’ זוכר את רחל, והיא יולדת את יוסף.

יעקב רוצה לשוב; לבן מציע לו שכר בצאן נקוד וטלוא, וה’ מברך את עבודתו למרות רמאות לבן, שהחליף את משכורתו עשרת מונים. בציווי ה’ בורח יעקב עם משפחתו; רחל גונבת את התרפים של אביה. לבן רודף אחריהם, אך ה’ מזהיר אותו בחלום; השניים כורתים ברית ליד גל אבנים, גלעד. יעקב ממשיך בדרכו ופוגש מלאכי אלהים: הוא קורא למקום מחנים.

תקציר ההפטרה

“ועמי תלואים”
הטקסט בספר הושע: י”א, ז’–י”ב, י”ב לספרדים; י”ב, י”ג–י”ד, י’ לאשכנזים

הושע, נביא ממלכת ישראל לפני גלותה, מדבר על אהבת ה’ שאינו יכול להשמיד את אפרים: “איך אתנך אפרים?” הוא מזכיר את סיפור יעקב, שבבטן עקב את אחיו ונאבק עם המלאך. בקריאה האשכנזית נמצא הפסוק “ויברח יעקב שדה ארם, ויעבוד ישראל באשה”, והיא מסתיימת בקריאה “שובה ישראל עד ה’ אלהיך”.

הקשר בין הפרשה להפטרה

הנביא מצטט ישירות את פרשתנו: בריחת יעקב לארם ושנות עבודתו בעבור אשה. יעקב עבר את גלות לבן בלי לאבד את אמונתו; הושע מבקש מצאצאיו לעשות כמוהו, ולשוב אל ה’.