תקציר הפרשה

ביום השלישי למילתו, יושב אברהם בפתח האוהל כחום היום, ה’ נגלה אליו, והוא רואה שלושה אנשים. אלה מלאכים (מיכאל, גבריאל ורפאל לפי רש”י), אך הוא מקבל אותם כבני אדם: רץ, מכין לחם, בן בקר וחלב. זה דגם הכנסת האורחים וביקור החולים. המלאכים מבשרים ש”למועד אשוב אליך כעת חיה, ולשרה בן”; ושרה צוחקת.

ה’ מגלה לאברהם את הפיכת סדום הקרובה, ואברהם מתפלל ומתווכח: “השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” הוא מתמקח מחמישים צדיקים ועד עשרה. שני מלאכים מגיעים לסדום; לוט מכניס אותם לביתו, והמון העיר מבקש להתנפל עליהם. לוט ובנותיו ניצלים, העיר נהפכת בגופרית ואש, ואשת לוט, שמביטה לאחור, נעשית נציב מלח. בנות לוט, שחשבו שהעולם כולו חרב, יולדות את מואב ועמון.

בגרר אברהם שוב אומר על שרה “אחותי היא”; אבימלך מוזהר בחלום ומשיב אותה. ואז “וה’ פקד את שרה”: יצחק נולד כשאברהם בן מאה שנה, והוא מל אותו לשמונה ימים; ביום היגמלו נערך משתה גדול. לבקשת שרה מגורשים הגר וישמעאל; במדבר כלים המים, ומלאך מראה להגר באר. אברהם כורת ברית עם אבימלך בבאר שבע ונוטע אשל, פונדק שבו האכיל עוברים ושבים והביאם לברך את ה’.

ולבסוף העקדה: ה’ מצווה את אברהם להעלות את יצחק לעולה בהר המוריה. אברהם משכים בבוקר, והאב והבן הולכים “שניהם יחדו”. ברגע האחרון מלאך עוצר את ידו, ואיל קרב תחתיו. הפרשה מסתיימת בתולדות נחור, המבשרות את הולדת רבקה. בנוסח הספרדי אומרים את פרשת העקדה בכל בוקר; המקובלים רואים בה את התחברות חסד אברהם וגבורת יצחק.

תקציר ההפטרה

“ואשה אחת”
הטקסט בספר מלכים ב’: ד’, א’–כ”ג לספרדים; ד’, א’–ל”ז לאשכנזים

אלמנת אחד מבני הנביאים, שהמדרש מזהה כאשת עובדיה הנביא, עומדת לאבד את בניה לנושה. אלישע מרבה את מעט השמן שבידה עד שהוא ממלא את כל הכלים השאולים. אחר כך אשה משונם מארחת את הנביא בנדיבות ומכינה לו עליית קיר. כגמול, אלישע מבשר לה: “למועד הזה כעת חיה את חבקת בן”. הילד נולד, גדל, ומת פתאום; האם רצה אל הנביא. בקריאה האשכנזית, אלישע משתטח על הילד ומחייה אותו.

הקשר בין הפרשה להפטרה

אברהם והשונמית פותחים את ביתם בלי חשבון, ושניהם זוכים לבשורת בן כמעט באותן מילים (“כעת חיה”). בשני הסיפורים הילד המיוחל מגיע עד שערי המוות ושב לחיים: יצחק על המזבח, ובן השונמית על מיטת הנביא.