תקציר הפרשה

ה’ אומר לאברם: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”. זה הראשון מעשרת הניסיונות של אברהם (פרקי אבות ה’, ג’). בן 75 הוא יוצא מחרן עם שרי, עם לוט בן אחיו ועם “הנפש אשר עשו בחרן”, האנשים שקירבו לאמונה (רש”י). הוא מגיע לשכם, ואחר כך סמוך לבית אל, בונה מזבחות וקורא בשם ה’.

רעב מביא אותו למצרים; הוא מבקש משרי לומר שהיא אחותו. היא נלקחת לבית פרעה, ופרעה לוקה בנגעים ומשיב אותה. הרמב”ן רואה בירידה זו את תבנית גלות מצרים: “מעשה אבות סימן לבנים”.

כשהם שבים, נפרץ ריב בין רועי אברם לרועי לוט: לוט נפרד ובוחר בכיכר סדום הפורייה. אז מבטיח ה’ לאברם את כל הארץ שהוא רואה, וזרע “כעפר הארץ”. אחר כך באה מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים: לוט נשבה, ואברם מציל אותו עם 318 איש. מלכי צדק, מלך שלם (ירושלים), מברך אותו בלחם וביין, ואברם נותן לו מעשר; את רכוש מלך סדום הוא מסרב לקחת: “אם מחוט ועד שרוך נעל”.

בברית בין הבתרים ה’ מבטיח לו זרע ככוכבי השמים, מודיע על ארבע מאות שנות גלות ועל יציאה ברכוש גדול. שרי העקרה נותנת לאברם את שפחתה הגר; הגר בורחת, מלאך פוגש אותה על עין המים, וישמעאל נולד. בן 99 מקבל אברם את ברית המילה: שמו נעשה אברהם, “אב המון גויים”, שרי נעשית שרה, וה’ מבטיח את הולדת יצחק. בעצם היום הזה נימול אברהם, וישמעאל וכל אנשי ביתו עמו.

בקהילות רבות בצפון אפריקה, הלילה שלפני ברית המילה הוא ליל לימוד ושמירה, התחדיד, ובו קוראים בזוהר ליד התינוק.

תקציר ההפטרה

“למה תאמר יעקב”
הטקסט בספר ישעיהו: מ’, כ”ז–מ”א, ט”ז

הנביא מנחם עם החושב שה’ שכחו: מי שאינו עייף לעולם “נותן ליעף כח”, “וקוי ה’ יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים”. הוא מזכיר את “מי העיר ממזרח”, שחז”ל מזהים אותו עם אברהם, המנצח את המלכים. ואז פונה ה’ אל ישראל: “ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי… אל תירא כי עמך אני.”

הקשר בין הפרשה להפטרה

ההפטרה קוראת לאברהם “אוהבי” ומזכירה את ניצחונו על המלכים שבאו ממזרח, האירוע המרכזי בפרשה. המסר אחד: אברהם הלך לבדו אל הלא נודע מתוך אמונה בה’, ובניו, גם כשהגלות מעייפת אותם, יכולים לסמוך על אותה ברית עצמה.