תקציר הפרשה

למרות שמה, “חיי שרה”, הפרשה נפתחת בפטירתה, בת 127 שנה, בקרית ארבע היא חברון. לפי רש”י, נשמתה פרחה כששמעה על העקדה. אברהם סופד לה, מתמקח עם בני חת וקונה מעפרון את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף. זה אחד משלושת המקומות שהתורה מעידה שנקנו בכסף מלא, יחד עם הר הבית וקבר יוסף בשכם (מדרש).

אברהם, זקן ומבורך “בכל”, משביע את עבדו אליעזר שלא ייקח אשה ליצחק מבנות כנען, אלא ממשפחתו בחרן. ליד הבאר אליעזר מתפלל ומבקש סימן: הנערה שתשקה אותו וגם את עשרת גמליו. מיד יוצאת רבקה ועושה בדיוק כך. הוא נותן לה תכשיטים ופוגש את משפחתה, בתואל ואחיה לבן. הוא מספר את כל הסיפור; שואלים את רבקה אם תלך, והיא עונה: “אלך”.

יצחק שב מבאר לחי רואי ויוצא “לשוח בשדה לפנות ערב”: מכאן למדו חז”ל שהוא תיקן את תפילת מנחה. רבקה רואה אותו, יורדת מן הגמל ומתכסה בצעיף. יצחק מביא אותה האהלה שרה אמו, נושא אותה ואוהב אותה; לפי המדרש חוזרים לאוהל נר השבת, הברכה בעיסה והענן.

אברהם נושא את קטורה (היא הגר לפי רש”י) ונולדים לו בנים נוספים, שהוא נותן להם מתנות ושולחם קדמה; כל נחלתו ליצחק. אברהם מת בן 175, ויצחק וישמעאל קוברים אותו יחד במערת המכפלה. הפרשה מסתיימת בתולדות ישמעאל, שנים עשר נשיאיו, ומותו.

תקציר ההפטרה

“והמלך דוד זקן”
הטקסט בספר מלכים א’: א’, א’–ל”א

דוד המלך זקן ותשוש. בנו אדוניהו ממליך את עצמו בתמיכת יואב שר הצבא ואביתר הכהן. נתן הנביא ובת שבע באים להזכיר לדוד את שבועתו: שלמה ימלוך אחריו. דוד מחדש את התחייבותו, ובת שבע משתחווה: “יחי אדוני המלך דוד לעולם!”

הקשר בין הפרשה להפטרה

שני הטקסטים נפתחים באב “זקן בא בימים”: אברהם ודוד. כל אחד מהם, בסוף ימיו, דואג שהירושה תעבור לבן הנכון, יצחק מצד אחד ושלמה מצד שני, אף שבן אחר יכול היה לתבוע את מקומו.