תקציר הפרשה
צו ממשיכה את דיני הקרבנות מן השבוע הקודם, הפעם מנקודת המבט של הכהנים: כיצד מקריבים כל קרבן, מי רשאי לאכול ממנו, היכן ועד מתי. האש על המזבח צריכה לבעור תמיד ולא לכבות לעולם. התורה חוזרת על איסור אכילת דם וחלבים מסוימים.
הפרשה מסתיימת בשבעת ימי המילואים: משה מלביש את אהרן ובניו בבגדיהם, מושח אותם בשמן, ועובד בעצמו שבעה ימים כדי להראות להם את העבודה. כל אותו זמן, הכהנים נשארים בפתח אוהל מועד.
תקציר ההפטרה
“עלותיכם ספו”
הטקסט בספר ירמיהו: ז’, כ”א–ח’, ג’ וט’, כ”ב–כ”ג
ירמיהו ניבא זמן קצר לפני חורבן הבית הראשון. הוא מוכיח את העם על שהם מביאים קרבנות ובה בעת עובדים עבודה זרה, עד כדי הקרבת ילדים בגיא בן הנום. ה’ מזכיר שביום יציאת מצרים לא ציווה תחילה על קרבנות, אלא: “שמעו בקולי”. ההפטרה מסתיימת בשני פסוקים מפורסמים: אל יתהלל חכם בחכמתו, הגבור בגבורתו, העשיר בעשרו, כי אם השכל וידוע אותי, כי אני ה’ עושה חסד משפט וצדקה.
הקשר בין הפרשה להפטרה
הפרשה מתארת את עבודת הקרבנות בכל פרטיה; ההפטרה מזכירה לשם מה היא נועדה. בלי שמיעה בקול ה’ ובלי יושר, הקרבן ריק. הקרבן הוא דרך אל ה’, לא תחליף להתנהגות טובה.
שבת מיוחדת: הגדול
צו נקראת פעמים רבות בשבת הגדול, השבת שלפני פסח. היא מזכירה את הנס הגדול שלפני יציאת מצרים: בני ישראל שמרו בבתיהם שה, אלוהי מצרים, והמצרים לא יכלו לעשות דבר. ההפטרה לקוחה אז ממלאכי, אחרון הנביאים (לפי מגילה ט”ו ע”א, זה כינוי לעזרא). היא מדברת על המשפט העתיד ומבשרת על בואו של אליהו הנביא, שיבשר את בוא המשיח. הכול סובב סביב הגאולה: גאולת מצרים עם משה, והגאולה השלמה עם המשיח.