תקציר הפרשה

“וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו”. הוא פותח בהתגלות: “ה’ מסיני בא… מימינו אש דת למו”, ואומר את הפסוק שמלמדים את הילד מיד כשהוא מתחיל לדבר: “תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב”.

אחר כך הוא מברך כל שבט: ראובן (“יחי ראובן ואל ימות”), יהודה (שמע ה’ קול יהודה, ועזר מצריו תהיה), לוי (תומיך ואוריך, “יורו משפטיך ליעקב”), בנימין (“ידיד ה’”, שבחלקו ייבנה המקדש), יוסף (ארץ מבורכת ממגד שמים ותבואות שמש, “רבבות אפרים ואלפי מנשה”), זבולון ויששכר (“שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך”: הסוחר מחזיק את הלומד וחולק עמו בזכותו), גד, דן (“גור אריה”), נפתלי (“שבע רצון”) ואשר (“וטובל בשמן רגלו”). הוא מסיים: “אין כאל ישורון… אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בה’”.

משה עולה אל הר נבו, ראש הפסגה; ה’ מראהו את כל הארץ, מן הגלעד עד דן ועד הים האחרון. משה עבד ה’ מת שם, “על פי ה’”, בנשיקה כדברי חז”ל. ה’ עצמו קובר אותו, “ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה”. בן מאה ועשרים שנה היה, “לא כהתה עינו ולא נס לחה”. בני ישראל בוכים אותו שלושים יום. יהושע מלא רוח חכמה. והתורה מסתיימת: “ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה’ פנים אל פנים… לעיני כל ישראל.”

קוראים אותה בשמחת תורה, עם הקפות סביב הבימה. כיבודי חתן תורה (המסיים את התורה) וחתן בראשית (המתחיל אותה מחדש) הם מן החביבים ביותר; וכל הילדים עולים יחד תחת טלית גדולה.

תקציר ההפטרה

“ויהי אחרי מות משה”
הטקסט בספר יהושע: א’, א’–י”ח

“משה עבדי מת, ועתה קום עבור את הירדן הזה, אתה וכל העם הזה”. ה’ מבטיח ליהושע כל מקום אשר תדרוך כף רגלו, וחוזר ואומר לו: “חזק ואמץ… כאשר הייתי עם משה אהיה עמך”. “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה”. יהושע מצווה את העם להכין צידה כי בעוד שלושה ימים יעברו, ומזכיר לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה את התחייבותם. והם עונים: “כל אשר צויתנו נעשה… רק חזק ואמץ.”

הקשר בין הפרשה להפטרה

התורה מסתיימת במות משה, וההפטרה פותחת “ויהי אחרי מות משה”: אין קרע. התורה עוברת מרב לתלמיד, והקריאה חוזרת מיד אל ההתחלה. את מה שהתחיל משה ממשיך יהושע, והתורה “בפיו, יומם ולילה”.