תקציר החג
יום כיפור (י׳ בתשרי) הוא היום הקדוש בשנה, שבת שבתון שבו צמים עשרים וחמש שעות ומתפללים חמש תפילות. הוא סוף עשרת ימי תשובה, והיום שבו “ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו” (ויקרא טז:ל). בבית הכנסת לובשים לבן (נוהגים בקיטל), לא נועלים עור, ומתפללים מהערב ועד צאת הכוכבים.
מצוות היום
- חמשת העינויים (משנה יומא ח:א): אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. הצום מתחיל לפני השקיעה בערב ונמשך עד צאת הכוכבים למחרת.
- סעודה מפסקת לפני הצום, ווידוי קצר בתפילת מנחה של ערב היום.
- כל נדרי: ההכרזה שפותחת את הערב, שנאמרת לפני ערבית, מבטלת נדרים שנדרנו לעצמנו ולא קיימנו. מתייחסת רק לנדרים שבין אדם לבין עצמו.
- וידוי: “אשמנו” ו”על חטא” שאומרים בכל תפילה, בלשון רבים, כי כל ישראל ערבים זה לזה.
- סליחות ופיוטים, ובהם י״ג מידות (“ה׳ ה׳ אל רחום וחנון”), וסדר העבודה במוסף, שמתאר את עבודת הכהן הגדול.
- יזכור בשחרית (במנהג רוב הקהילות), ותקיעת שופר בסוף נעילה.
- פיוס חברים לפני היום, “עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו” (יומא פה ע״ב).
מקורו ההיסטורי
התורה מצווה על היום פעמיים: “והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם” (ויקרא טז:כט) ו”אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא” (כג:כז). בימי בית ראשון ושני עבד הכהן הגדול בבגדי לבן, הכניס קטורת לקודש הקודשים, וערך את ההגרלה על שני השעירים (“לה׳ ולעזאזל”). לפי המסורת (תענית ל ע״ב), זה גם היום שבו ירד משה עם הלוחות השניים, אחרי שכפר ה׳ על העגל. בימי בית שני, “לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” (משנה תענית ד:ח).
המסר לימינו
הרמב״ם (הלכות תשובה ב:ב) מגדיר ארבע שלבים לתשובה: עזיבת החטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. יום כיפור הוא היום שבו מעבירים את התהליך הזה מהתיאוריה למעשה. רבי עקיבא אומר בסוף מסכת יומא: “אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים” (משנה יומא ח:ט): כמו שהמקווה מטהר את הטמא, כך ה׳ מטהר את ישראל.
הזוהר רומז לשם “יום כיפורים” כ”יום כ-פורים”, כלומר “יום כמו פורים” (תיקוני זוהר נז ע״ב), ומשווה בינו לבין פורים: ביום אחד צמים ובשני שמחים, ושניהם ימי הצלה. לאורך הדורות, בקהילות צפון אפריקה, יום כיפור הוא יום שבו כל המשפחה, גם מי שרחוק, מגיעה לבית הכנסת. זה מזכיר לנו שהתשובה פתוחה לכולם.
קריאות התורה וההפטרה
הקטעים הנקראים בבית הכנסת, עם תחילתם וסופם.
שחרית
- תורה · שחרית
ויקרא טז:א-לד
עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (שש עליות)
- מפטיר · שחרית
במדבר כט:ז-יא
קורבנות היום ומצוות העינוי
- הפטרה · שחרית
ישעיהו נז:יד-נח:יד
"הלוא זה צום אבחרהו"
למה קוראים את זה? בבוקר קוראים את סדר העבודה (ויקרא טז), שהוא יסוד היום, וההפטרה מישעיהו שואלת מה הצום באמת דורש: "הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצבות רשע... הלוא פרוס לרעב לחמך" (ישעיהו נח:ו-ז). התורה מלמדת אותנו מה היה היום, והנביא מלמד אותנו מה הוא מבקש מאתנו היום: צדק וחסד, לא רק צום.
מנחה
- תורה · מנחה
ויקרא יח:א-ל
איסורי העריות
- הפטרה · מנחה
יונה א:א-ד:יא
ספר יונה כולו
- הפטרה · מנחה
מיכה ז:יח-כ
"מי אל כמוך נושא עוון"
למה קוראים את זה? במנחה קוראים את פרק העריות (ויקרא יח), לפי קביעת הגמרא (מגילה לא ע״א). המפרשים רואים בכך תזכורת לכך שהקדושה נבחנת גם בחיים הפרטיים, ושאיש אינו למעלה מן הנסיונות שעליהם אנו מבקשים סליחה. את ספר יונה קוראים כי הוא מראה שאפילו נינוה, עיר פושעים, שבה בתשובה ונמחל לה. הרעיון הזה מחזק את הלב לקראת הנעילה. ומיכה ז:יח-כ מסיים בנחמה: "תשליך במצולות ים כל חטאותם".