תקציר הפרשה
משה מקהיל את כל העם (ויקהל). תחילה הוא מזכיר את השבת ואת האיסור להבעיר בה אש, ואחר כך מעביר את הקריאה לתרומות למשכן: מתכות יקרות, עורות, אריגים, עצים, שמן ובשמים. אנשים ונשים נותנים בהתלהבות כזאת עד שצריך לעצור את האיסוף. הנשיאים, שתכננו להשלים בסוף את מה שיחסר, מגלים שהקדימו אותם; לבסוף הם מביאים את אבני השוהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן.
התורה חוזרת על בחירת בצלאל ואהליאב, ומתארת הפעם את עשיית המשכן בפועל: היריעות, הקרשים, ואחר כך ארון הברית, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולה והכיור. רש”י מלמד שהארון נקרא על שם בצלאל, מפני שנתן עליו את נפשו.
תקציר ההפטרה
“וישלח המלך שלמה”
הטקסט בספר מלכים א’: ז’, י”ג–כ”ו לספרדים; ז’, מ’–נ’ לאשכנזים
שלמה המלך מביא מצור את חירם, בן אישה אלמנה משבט נפתלי, אומן בעבודת הנחושת. הוא יוצק את שני העמודים הגדולים שבפתח המקדש, יכין ובועז, ואת הים המוצק, כיור עצום העומד על שנים עשר בקר הפונים לארבע רוחות השמים. בקריאה האשכנזית, חירם משלים את כלי הנחושת, ושלמה עושה את כלי הזהב: המזבח, השולחן ועשר מנורות.
הקשר בין הפרשה להפטרה
בצלאל בונה את המשכן במדבר, חירם עובד במקדש בירושלים: שני אומנים מלאי חכמה, בשירות אותו בית לשכינה. המקדש הנייד של המדבר מבשר את הבית הקבוע בארץ ישראל.
שבת מיוחדת
ויקהל נקראת פעמים רבות יחד עם פקודי. השבת הסמוכה לה יכולה להיות שבת שקלים (זכר למחצית השקל) או שבת החודש, עם הפטרה משלה: ראו בדף של פקודי.