תקציר היום

יום העצמאות הוא חג מדינת ישראל, ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948), היום שבו דוד בן-גוריון קרא את מגילת העצמאות בתל אביב והכריז על הקמת המדינה. כאשר התאריך סמוך לשבת, מזיזים אותו כדי שלא לחלל שבת (הלוח באתר מראה את היום הנכון). אחרי יום הזיכרון, עוברים בערב ממעבר אבלות לחגיגה.

מצוות ומנהגי היום

• תפילת ערבית חגיגית עם הלל, ובקהילות רבות גם הלל עם ברכה בבוקר.
• הודיה: בקהילות שונות אומרים “על הניסים” ופיוטים מיוחדים, ויש שמוסיפים הפטרה (ראו למעלה).
• סעודת חג והתכנסות משפחתית, מדורות ושירה.
• שמיעת מגילת העצמאות והלימוד על קום המדינה.
• יש מחלוקת הלכתית על אמירת הלל בברכה: רבים בציונות הדתית אומרים, ורבים אחרים, כולל חלק מהקהילות הספרדיות והחרדיות, אינם נוהגים כך. לכן המנהג תלוי בקהילה.

מקורו ההיסטורי

אחרי 2,000 שנות גלות, ב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו״ם על חלוקת ארץ ישראל. ב-14 במאי 1948 (ה׳ באייר תש״ח) הכריז בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית, ולמחרת פלשו חמישה צבאות ערביים. במלחמת העצמאות נפלו יותר מ-6,000 יהודים, כולל כ-2,000 אזרחים. החלוקה הותירה את ירושלים העתיקה בידי ירדן עד 1967, וראו בזה את הפרק הבא (יום ירושלים).

המסר לימינו

הנביא ישעיהו מבטיח ש”ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל” (יא:יב). מי שחי בימינו רואה את ההתגשמות של הנבואה: עם שחזר לארצו, עיר חרבה שנבנתה, שפה שקמה לתחייה. אך החגיגה מחייבת: הארץ ניתנה לנו כדי לבנות חברה צודקת ומוסרית, “ושמרתם ועשיתם”. ובשבילנו בגולה, זו תזכורת להודות, לתמוך ולעלות.