תקציר היום

יום הזיכרון חל בד׳ באייר, יום לפני יום העצמאות. הוא מוקדש לזכר חללי צה״ל, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה, מאז מלחמת העצמאות ועד היום. האבל מתחיל בערב, בצפירה של דקה בשעה 20:00, וממשיך בבוקר עם צפירה נוספת בשעה 11:00, שאחריה נערכים טקסים בבתי הקברות הצבאיים.

מצוות ומנהגי היום

• שתי צפירות (בערב ובבוקר) ועמידה בדום.
• ביקור בבית הקברות ואמירת תהילים, אל מלא רחמים וקדיש.
• הדלקת נר זיכרון ולימוד לעילוי נשמת הנופלים.
• סיפורי הנופלים: שיעורים בקהילות, שירה אישית, וכבוד לאלמנות, ליתומים ולהורים השכולים.
• מעבר ליום העצמאות: בבית הכנסת, בערב, מסיימים בתפילה ומתחילים הלל בשמחה.

מקורו ההיסטורי

מאז 1948 איבדה מדינת ישראל אלפי חיילים ואזרחים במלחמות ובפעולות איבה, בין היתר במלחמות העצמאות (1948), סיני (1956), ששת הימים (1967), יום הכיפורים (1973), לבנון ועוד. אחרי מלחמת העצמאות נקבע יום זיכרון לחללים, ותאריכו, ד׳ באייר, צמוד ליום העצמאות כדי לבטא את הקשר ביניהם: אין עצמאות בלי הקרבה. בשנים האחרונות נוסף גם זיכרון נפגעי הטרור.

המסר לימינו

המעבר מיום זיכרון ליום חג, בתוך 24 שעות, מלמד שחירות אינה מובנת מאליה, ושמחה אמיתית מתחילה בהכרת תודה. התורה אומרת: “וחי בהם” (ויקרא יח:ה), ובכל זאת בני ישראל הקריבו את חייהם על ארצם. לנו נשארת החובה לחיות ברמה שמכבדת את מי שנפל, ולא לשכוח את משפחותיהם. כל נר שאנו מדליקים הוא שבועה: לא תישכחו.