תקציר היום
פסח שני הוא ב-י״ד באייר, חודש אחרי פסח. בימי המקדש, מי שלא יכול היה להקריב את קורבן הפסח בזמנו, כי היה טמא למת או “בדרך רחוקה”, יכול היה להקריב אותו בחודש שאחרי (במדבר ט:ו-יב). בימינו אין קורבן, ונוהגים לאכול מצה ולא לומר תחנון, כסימן שהאפשרות לתיקון קיימת תמיד.
מצוות ומנהגי היום
- אכילת מצה בעקבות הקורבן (מנהג).
- אין תחנון בתפילה.
- לימוד על פרשת הפסח השני, ועל הנושא של “הזדמנות שנייה”.
- התחלה חדשה: זמן טוב לקבל על עצמנו משהו שהחמצנו לפני כן.
מקורו ההיסטורי
בשנה השנייה ליציאה, במדבר, אנשים שנטמאו בגלל מגע במת אמרו למשה: “למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה׳ במעדו בתוך בני ישראל?” (במדבר ט:ז). משה פנה אל ה׳, והתשובה הייתה מצוות פסח שני, בי״ד באייר, לכל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה. המדרש אומר שהם היו הנושאים של ארונו של יוסף, או מי שקברו את נדב ואביהוא. הפרשה נכתבה בזכותם.
המסר לימינו
המסר: אל תוותרו. אנשים שרצו להשתתף, והיו יכולים לפטור את עצמם בטענת “טמאים אנחנו”, בחרו להתעקש. והתורה נתנה להם הזדמנות שנייה, ואף חוק נצחי. אין “מאוחר מדי”: תמיד אפשר להתחיל מחדש, גם אחרי שהחמצנו. והעם שמחזיק בהזדמנות שנייה הוא עם שלא מוותר על אף אחד.
קריאות התורה וההפטרה
הקטעים הנקראים בבית הכנסת, עם תחילתם וסופם.
המקור בתורה
- תורה · שחרית
במדבר ט:א-יד
מקור הדין: "איש איש כי יהיה טמא לנפש"
למה קוראים את זה? הקריאה בתורה בימי חול המועד פסח היא פרשת הפסח השני (במדבר ט:א-יד), כדי להזכיר שגם מי שהחמיץ את הפסח יכול לתקן. ביום י״ד באייר עצמו אין קריאה מיוחדת.