תקציר החג

סיגד הוא חג יהדות אתיופיה (בית ישראל), שנחגג בכ״ט בחשוון, חמישים יום אחרי יום כיפור. השם “סיגד” בשפה העתיקה געז פירושו השתחוואה. זה יום צום, תפילה והתחדשות הברית עם ה׳, עם געגוע לשוב לירושלים. מאז 2008 הוא חג רשמי במדינת ישראל.

מצוות היום

• צום עד אחר הצהריים, בדרך כלל עד חצות או אחריה.
• עלייה להר או למקום גבוה: הקהילה, בלבוש לבן, עולה בתהלוכה עם הקשישים (ה”קייסים”, הכוהנים והמנהיגים הרוחניים) ועם ספר “אורית” (התורה) בשיר ובתפילה.
• קריאה ותפילה: קוראים חלקים מן התורה, מספרי עזרא ונחמיה (שבהם מתואר חידוש הברית) ומתהילים, ואומרים תפילות וידוי וחידוש ברית.
• סיום הצום וסעודה, ומאחלים “שנה הבאה בירושלים”. הטקס המרכזי בישראל מתקיים בטיילת ארמון הנציב בירושלים.

מקורו ההיסטורי

למסורת בית ישראל יש שורשים ארוכים באתיופיה, ובה נשמרו חגי התורה ללא התלמוד. הסיגד נשען על המסופר בספר נחמיה (פרקים ח-ט): אחרי שובם מגלות בבל, כל העם התכנס, עזרא קרא להם בתורה, והם בכו, צמו, התוודו וחידשו את הברית. מסורת הקהילה מקשרת את החג גם לקבלת התורה בסיני. החג נחגג במרחב האתיופי במשך מאות שנים, והביאה אותו העלייה לישראל, ובשנת 2008 הכנסת הכירה בו כחג לאומי.

המסר לימינו

הסיגד מזכיר שהברית אינה רק רגע של התגלות אלא חידוש מתמשך: כל שנה, מחדש, אנו בוחרים בה. הוא גם מזכיר את הקשר העמוק בין תפילה, לימוד ותקווה לציון. ובימינו הוא עוזר לכל ישראל להכיר את העושר של אחד מענפיו, יהדות אתיופיה, שהחזיקה בנאמנות את הגעגוע לירושלים דורות רבים.