תקציר החג

חנוכה (מכ״ה בכסלו, שמונה ימים) מציין את ניצחון החשמונאים על הצבא היווני-סורי, ואת חנוכת בית המקדש מחדש בירושלים בשנת 164 לפנה״ס. הוא החג שמוכר גם מחוץ לעם ישראל כ”חג האורים”. אין בו איסור מלאכה, אבל יש בו הלל שלם והדלקת נרות בכל לילה, ובכך הוא מזכיר בעיקר את האור והניסים.

מצוות החג

• הדלקת נרות חנוכה (שבת כא ע״ב): בלילה הראשון נר אחד, ובכל לילה מוסיפים עוד נר, עד שמונה בלילה האחרון, מלבד השמש. מדליקים מיד אחרי צאת הכוכבים, במקום שבו אפשר לראות מבחוץ, כדי ל”פרסומי ניסא”. בערב שבת מדליקים לפני הדלקת נרות שבת.
• “על הניסים” בתפילת העמידה ובברכת המזון, והלל שלם בכל יום.
• “מעוז צור”: הפיוט שאומרים אחרי ההדלקה (ובעדות רבות שרים גם “הנרות הללו” ו”מי ימלל”).
• איסורים: אין מספידים ואין צמים, ונהגו שהנשים אינן עושות מלאכה בזמן שהנרות דולקים (רמ״א או״ח תר״ע).
• מנהגים: סופגניות ולביבות (על שם השמן), סביבון (“נס גדול היה שם”), ו”דמי חנוכה” לילדים. בקהילות טוניסיה, מרוקו ולוב נוהגים לחגוג בראש חודש טבת את חג הבנות (לזכר יהודית).

מקורו ההיסטורי

אחרי מות אלכסנדר מוקדון, ארץ ישראל עברה לשלטון הסלווקים, והמלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס אסר על שמירת השבת, על ברית המילה ועל לימוד התורה, וטימא את בית המקדש בשנת 167 לפנה״ס. מתתיהו הכהן ובניו, ובראשם יהודה המכבי, פתחו במרד, והצליחו לשחרר את ירושלים. בכ״ה בכסלו שנת 164 לפנה״ס טיהרו את המקדש וחנכו את המזבח מחדש (מקבים א ד:נב). זה הרקע ההיסטורי, שמסופר בספרי המקבים (שאינם בתנ״ך) ובכתבי יוספוס. התלמוד (שבת כא ע״ב) מוסיף את סיפור פך השמן: נמצא רק פך אחד של שמן טהור, שהספיק ליום אחד, ודלק שמונה ימים. הרמב״ן (על במדבר ח:ב) מוסיף שהמנורה של חנוכה קשורה למנורה של אהרן: בעוד שבשנת חנוכת המשכן לא הייתה לאהרן חלק בנשיאי השבטים, עכשיו החשמונאים, כהנים, החזירו את האור.

המסר לימינו

בית הלל ובית שמאי נחלקו אם להוסיף נר בכל יום או להפחית (שבת כא ע״ב), וההלכה כבית הלל, “מעלין בקודש ואין מורידין”: לא נשארים במקום, אלא הולכים מעלה. הרמב״ם (הלכות חנוכה ד:יב-יג) כותב שמצוות נר חנוכה “חביבה עד מאוד”, ושאפילו מי שאין לו כסף למזון חייב למכור את בגדו כדי להדליק. והאור שבו, לפי הנביא, אינו כוח אלא רוח (“לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי”, זכריה ד:ו). חנוכה נאבק לא רק בצבא אלא בהתבוללות: ביוונים, וגם ביהודים שרצו להיות כמו היוונים. היום, זה מזכיר לנו להדליק אור קטן בחלון, בלי להתבייש.