תקציר היום

שבת שובה היא השבת שבין ראש השנה ליום כיפור, באמצע עשרת ימי תשובה. בשבת הזאת הרב נוהג לדרוש בבית הכנסת דרשה ארוכה על הלכות תשובה ועל חיזוק הלב לקראת יום הדין, ובקהילות ספרדיות רבות מקדימים לה פיוטים ובקשות.

מצוות היום

• שמירת שבת רגילה, עם תוספות של תפילה: מוסיפים “זכרנו לחיים”, “מי כמוך אב הרחמים”, “בספר חיים” ו”עושה השלום” בעמידה, ואומרים “אבינו מלכנו” בימי החול של עשרת ימי תשובה (לא בשבת).
• מצוות התשובה (ויקרא ה:ה; במדבר ה:ז): הרמב״ם (הלכות תשובה א-ב) מגדיר ארבעה שלבים: לעזוב את החטא, להתחרט, להתוודות בפה, ולקבל על עצמך שלא לחזור אליו.
• “בין אדם לחברו”: יום כיפור אינו מכפר על עוון שבין אדם לחברו עד שמפיס את חברו (יומא פה ע״ב), ולכן זה זמן לבקש סליחה ולהתפייס.
• נוהגים להרבות בצדקה ובלימוד תורה, ובעדות רבות לומדים מסכת או הלכות יום כיפור בשבת.

מקורו ההיסטורי

השבת אינה מוזכרת במקרא בשמה, והשם נולד מן ההפטרה. הפטרת “שובה ישראל” נבחרה על פי המסורת של ימי תשובה (כך מופיעה כבר בספרי הפוסקים, טור ושולחן ערוך אורח חיים סימן תכ״ח). הנביא הושע פעל בממלכת ישראל במאה השמינית לפני הספירה, בימים של שגשוג חיצוני ושקיעה מוסרית, וסיום נבואתו הוא הבטחה: “ארפא משובתם אוהבם נדבה” (הושע יד:ה), “אני אהיה כטל לישראל”.

המסר לימינו

שבת שובה היא תחנת ביניים: אחרי הדין של ראש השנה, לפני הכיפור. הרמב״ם כותב שגם “תשובה גדולה” וגם התשובה שהיא יום יום שייכות ל”עשרת ימי תשובה” שהם “עת רצון” (הלכות תשובה ב:ו). הנביא אינו מבקש מאיתנו “פרים” אלא “דברים”: “קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳” (הושע יד:ג). מילים כנות הן כל מה שנדרש כדי להתחיל. והחכמים (יומא פו ע״ב) לומדים מהפסוק “שובה ישראל עד ה׳” שהתשובה מגיעה עד כסא הכבוד: גם מי שחשב שהוא רחוק, יכול לשוב.