תקציר היום

פורים חל בי״ד באדר. זה יום של שמחה גדולה: מנצחים את גזירת המן, שרצה להשמיד את כל היהודים בממלכת פרס. בתחילת היום קוראים בבית הכנסת, ולפני כן בלילה, את מגילת אסתר. הדגש הוא על הנס הנסתר: אין בה שם ה’, אבל כל מהלך העלילה מורה על יד ההשגחה.

מצוות היום

• מקרא מגילה: פעמיים, בלילה וביום, ושמיעה של כל מילה. נוהגים להרעיש בהזכרת המן (“ימח שמו”).
• משלוח מנות: לפחות שתי מנות מאכל מוכנות לאכילה לחבר אחד (אסתר ט:כב), מאיש לאיש ומאישה לאישה.
• מתנות לאביונים: לפחות שתי מתנות לשני עניים, ויש שמרבים (הרמב״ם: עדיף להרבות במתנות לאביונים מאשר בסעודה).
• סעודת פורים: סעודה חגיגית בשעות היום, עם יין ו”עד דלא ידע” לפי הנוהג. בתפילה אומרים “על הניסים” וקוראים בתורה “ויבא עמלק”.

מקורו ההיסטורי

בשנת 3405 בערך, בימי אחשוורוש מלך פרס, המן הרשע הפיל פור (גורל) כדי לבחור את היום להשמדת היהודים, והוא נפל על י״ג באדר. אסתר, שעלתה למלכות, צמה שלושה ימים והלכה אל המלך בלי הזמנה, ופעלה בחכמה כדי לפרוע את המן. הגזירה התהפכה: ביום שבו שנאו אותם “נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם” (אסתר ט:א). בי״ד נחו ועשו משתה ושמחה, ובשושן בט״ו (אסתר ט:יז-יט). מרדכי ואסתר קבעו את הימים האלה לדורות (אסתר ט:כא-לב).

המסר לימינו

המגילה מלמדת שהאל יכול להיות נסתר, אך הוא נוכח. כך אמרו חז״ל: “אסתר מן התורה מנין? ‘ואנכי הסתר אסתיר פני’ (דברים לא:יח)” (חולין קלט ע״ב). פורים הוא שמחה של אמונה בעת שלא רואים נס גלוי. ומצוות היום, משלוח מנות ומתנות לאביונים, מראות שהניצחון האמיתי הוא אחדות: שונאינו טענו ש”עם אחד מפוזר ומפורד” (אסתר ג:ח), והתשובה היא לשלוח אחד לשני אוכל ואהבה.