עמידה בעשרת הדיברות

עמידה בעשרת הדיברות

מאת נתנאל זרביב

במחזור השנתי, עשרת הדיברות נקראים בציבור שלוש פעמים: בפרשיות יתרו ואתחנן ובחג השבועות. במשך מאות שנים, קהילות רבות — ובהן קהילות צפון אפריקה — נהגו לעמוד בעת קריאה זו. לאחרונה, מנהג זה הוטל בספק על ידי מי שטוענים שהוא שגוי ויש לבטלו. מה מקור עמדה זו? האם היא מוסכמת על הכל?

המקור התלמודי

במסכת ברכות (יב ע"א), מזכיר התלמוד את המנהג שהיה לכוהנים בבית המקדש לקרוא את עשרת הדיברות ואת שמע בשחרית, ומוסיף שמנהג זה בוטל בגלל המינים (הנוצרים הראשונים) שטענו שרק עשרת הדיברות ניתנו על ידי ה' ושאר התורה שקר, ובכך הטעו את "עמי הארץ".

ר' שמואל אבואב, בשו"ת דבר שמואל (סי' רעו), מסביר שחשש זה אינו חל על העמידה בעת קריאת עשרת הדיברות, שכן הטעם ברור לכל: מדובר בהזכרת האירוע ההיסטורי של מתן תורה שבו עמד העם בכבוד ובקבלת עול מלכות שמים.

פסיקת הפוסקים

ר' יהודה אייאש (1688–1760, מגדולי רבני ופוסקי אלג'יריה) מוסיף שאין לחשוש אלא בקריאה חריגה; לעומת זאת, קריאת התורה הרגילה שרק אופן קיומה שונה אינה מעוררת כל בעיה (מטה יהודה א, ו). כמו כן, ה'חיד"א כותב שבקהילות שבהן הציבור עומד בעת קריאה זו, אסור לאיש לשבת שמא ייראה כמזלזל באירוע (טוב עין יא).

בתחילת המאה הקודמת התגלו ופורסמו תשובות הרמב"ם על ידי א.ה. פריימן בשנת 1924. בהן נמצאת שאלה שהפנו ראשי קהילה מסוימת, שנהגו לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות עד שרב גדול שעבר בעיר שכנע אותם להפסיק. הרב החדש של הקהילה ביקש להחזיר מנהג זה, בטענה שכך נוהגים בני קהילת בגדד. הרמב"ם השיב שאין לשמוע לו, כדי שלא לעשות הבדל בין חלקי התורה.

הוויכוח בדורות האחרונים

אף שתשובת הרמב"ם התקבלה ברוב ארצות המזרח, קהילות צפון אפריקה לא נהגו על פיה. ואכן, אין זכר להכרעה זו לא בראשונים ולא בשולחן ערוך ובני דורו.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחווה דעת א, כט) פסק כרמב"ם, ואילו ר' עובדיה הדאיה (יליד חלב בסוריה, מורו של הרב מרדכי אליהו) חיזק את המנהג לעמוד, בהסתמכו על כך שהרמב"ם לא הזכיר איסור זה במשנה תורה, חיבורו ההלכתי הראשי (יסכיל עבדי או"ח א, ז-א). כן ר' שלום משאש, שטען שבימינו אין עוד מקום לחשש מהמינים, ושהעמידה מעוררת להיפך תחושת כבוד עמוק כלפי התורה בכלל (שמש ומגן א, או"ח נז).

סיכום

העמידה בעת קריאת עשרת הדיברות היא מנהג עתיק הנהוג בקהילות רבות ברחבי העולם, ויש לשמרו. יחד עם זאת, יש להקפיד על שמירת השלום וההרמוניה בתוך הקהילה.

מאמר זה פורסם לראשונה באתר Constantine-Minhagim.com.