הרב יהודה פתיה

הרב יהודה פתיה

תרי"ט–תש"ב / 1859–1942

הרב יהודה פתיה היה אחד מגדולי הרבנים והמקובלים של עיראק. תלמידו של הבן איש חי, רבי יוסף חיים מבגדד, הוא נמנה עם שושלת גדולי המקובלים של בגדד; ממורו ירש חזון שבו ההלכה, המיסטיקה והאחריות הקהילתית היו אחד.

שנכר מגיל צעיר בעמקות רוחנית, גדל בבית ספוג תורה. אביו, רבי משה ישועה פתיה, מקובל בעצמו, היה מורו הראשון ויסד את יסודות חינוכו.

סמכות שהוכרה מנעוריו

בגיל 17 בלבד, ביקש ממנו ראש הישיבה עבדאללה סומך לעמוד לפני התיבה. הצעיר יהודה סירב מתוך ענווה. ראש הישיבה ירד מכיסאו, הניח ידיו על ראשו ומינה אותו לרב במקום, ומסר לו בפומבי את הסמכות ללמד ולהנחות.

בגיל 25 חיבר את ספרו המיסטי הראשון, יין הרקח. הוא נודע במהרה בזכות תיקוניו ובהתמודדותו עם מקרי דיבוקים. מסירותו לעם ישראל הייתה מוחלטת. מסופר אף שניהל שיחה עם שבתאי צבי. בין מוריו נמנה גם הבן איש חי, רבי שמעון אגסי.

הניסיון והאמונה

חייו היו מסומנים בניסיון: הוא איבד שמונה מילדיו. רק אחד שרד. ואף על פי כן, לא חדל מלהורות, מלכתוב ומלחזק את אמונת דורו.

בשנת 1933 עלה לירושלים לצמיתות, שם המשיך בפועלו עד פטירתו בשנת 1942.

חיבוריו העיקריים

• מנחת יהודה — פירושים על התורה, התלמוד והקבלה, כולל תיאורי מקרי הדיבוקים.
• יין הרקח — פירוש על הזוהר, ובפרט על האידרא רבה והאידרא זוטא.

הרב יהודה פתיה נותר עד היום דמות מרכזית בקבלה המזרחית, מורה שהשפעתו ממשיכה להאיר את דרכם של המבקשים להבין את הממדים הנסתרים של התורה.