תקציר הפרשה
“שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך”, שישפטו משפט צדק, בלי הכרת פנים ובלי שוחד, “כי השוחד יעוור עיני חכמים”. “צדק צדק תרדוף”. אסור לנטוע אשרה אצל המזבח, להקים מצבה או להקריב בעל מום. עובד עבודה זרה נידון על פי שני עדים. בדבר הקשה עולים אל בית הדין הגדול במקום אשר יבחר ה’, “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”.
פרשת המלך: “שום תשים עליך מלך” אשר יבחר ה’, מקרב אחיך; לא ירבה לו סוסים, נשים, וכסף וזהב, ויכתוב לו משנה התורה ויקרא בו כל ימי חייו. האברבנאל, שהיה בעצמו שר אצל מלכים, ראה בפרשה זו היתר שניתן בדיעבד יותר משהיא אידיאל. אחר כך מתנות הכהונה והלויה (הזרוע, הלחיים והקיבה, ראשית דגן, תירוש ויצהר וראשית הגז).
איסור הקסמים, הכישוף ודרישת המתים: “תמים תהיה עם ה’ אלהיך”. ה’ יקים נביא כמשה, ואליו תשמעון; נביא השקר ניכר בכך שדברו אינו מתקיים. ערי המקלט לרוצח בשגגה, והחומרה ברוצח במזיד. איסור הסגת גבול רעך. דיני העדים: “לא יקום עד אחד באיש”, ועדים זוממים נענשים “כאשר זמם לעשות לאחיו”.
דיני המלחמה: הכהן משוח המלחמה מחזק את העם (“שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה, אל ירך לבבכם”); חוזרים לבתיהם מי שבנה בית, נטע כרם או אירש אשה ולא נהנה מהם עדיין, ו”הירא ורך הלבב”, “ולא ימס את לבב אחיו”. קוראים תחילה לשלום לעיר. אין משחיתים עצי מאכל: “כי האדם עץ השדה?” ולבסוף עגלה ערופה: כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הכהו, זקני העיר הקרובה רוחצים את ידיהם ואומרים: “ידינו לא שפכה את הדם הזה”.
תקציר ההפטרה
“אנכי אנכי הוא מנחמכם”
הטקסט בספר ישעיהו: נ”א, י”ב–נ”ב, י”ב
הרביעית מהפטרות הנחמה. אחרי תלונות ישראל, ה’ בכבודו ובעצמו מנחם: “אנכי אנכי הוא מנחמכם, מי את ותיראי מאנוש ימות?” הוא קורא לירושלים: “התעוררי התעוררי קומי ירושלים, אשר שתית מיד ה’ את כוס חמתו”, “התנערי מעפר קומי… לבשי בגדי תפארתך” (פסוקים שנכנסו ל”לכה דודי”). “מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום… אומר לציון מלך אלהיך”. והשיבה לא תהיה בחיפזון, “כי הולך לפניכם ה’”.
הקשר בין הפרשה להפטרה
הפרשה מתארת את מנהיגי ישראל, שופטים, מלך, כהנים ונביאים; ההפטרה מבשרת על היום שבו ה’ עצמו יהיה המנחם והמלך: “מלך אלהיך”. שתיהן מדברות על הנביא המוסר את דבר ה’ לעם ועל מבשר השלום המכריז על הגאולה.