תקציר הפרשה
“ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”: הברכה אם תשמעו, והקללה אם לא. הן יינתנו על הר גריזים ועל הר עיבל. משה מצווה לאבד את מקומות עבודת האלילים בכנען ולהביא את הקרבנות רק “אל המקום אשר יבחר ה’” (ירושלים לעתיד), ושם לשמוח עם בני הבית, הלוי והגר. מחוץ למקום הזה מותר לאכול בשר תאווה, אבל לעולם לא את הדם. אסור לחקות את עבודת הגויים, “לא תעשה כן לה’ אלהיך”.
אחר כך נביא השקר הנותן אות ומופת כדי להסית לאלהים אחרים, המסית בסתר (אפילו “אחיך בן אמך או בנך… או אשת חיקך”), ועיר הנידחת כולה. “בנים אתם לה’ אלהיכם”: לא תתגודדו על מת. אחר כך דיני הכשרות: בהמה מפרסת פרסה ומעלה גרה, דגים בעלי סנפיר וקשקשת, רשימת העופות האסורים, הנבלה, ושוב “לא תבשל גדי בחלב אמו”.
המעשרות: מעשר שני הנאכל בירושלים או מחולל על כסף, ומעשר עני בשנה השלישית. השמיטה משמטת חובות בשנה השביעית. הצדקה: “לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון… כי פתוח תפתח את ידך לו”, גם כשקרבה שנת השמיטה, “כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”. העבד העברי המשתחרר מקבל הענקה לפתוח חיים חדשים, “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים”. בכורות הבהמה מוקדשים.
ולבסוף שלושת הרגלים: פסח והמצה, “לחם עוני”, שבועות אחרי שבעה שבועות, וסוכות: “ושמחת בחגך… והיית אך שמח”. “ולא ייראה את פני ה’ ריקם.”
ראה מבשרת פעמים רבות את ראש חודש אלול, חודש התשובה: מא’ באלול קמות הקהילות הספרדיות וקהילות צפון אפריקה לפני עלות השחר לאמירת סליחות.
תקציר ההפטרה
“עניה סוערה”
הטקסט בספר ישעיהו: נ”ד, י”א–נ”ה, ה’
השלישית מהפטרות הנחמה. ה’ פונה לירושלים, “עניה סוערה לא נוחמה”: “הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים”. “וכל בניך למודי ה’, ורב שלום בניך”. ואחר כך הקריאה לכול: “הוי כל צמא לכו למים, ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכולו… בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב”, “שמעו ותחי נפשכם”, “ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים”.
הקשר בין הפרשה להפטרה
הפרשה מצווה לפתוח את היד לעני ולשתף בשמחת החג את מי שאין לו; ההפטרה מראה את ה’ עצמו נותן לכל צמא “בלוא כסף”. ו”המקום אשר יבחר ה’” שבפרשה נעשה לירושלים של אבני חן שבהפטרה.