תקציר הפרשה

בלק מלך מואב רואה את אשר עשה ישראל לאמורי ומתיירא. עם זקני מדין הוא שולח לקרוא לבלעם בן בעור, נביא אומות העולם, לקלל את ישראל. ה’ אומר לבלעם: “לא תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא”. בלק שולח משלחת שנייה, נכבדה יותר; ה’ מתיר לבלעם ללכת, אבל לומר רק את אשר ידבר אליו.

בדרך האתון רואה מלאך וחרבו שלופה בידו, ונוטה מן הדרך שלוש פעמים; בלעם מכה אותה, “ויפתח ה’ את פי האתון”: “מה עשיתי לך?” ואז רואה גם בלעם את המלאך. הרמב”ם (מורה נבוכים) מסביר שהמעשה היה במראה הנבואה; הרמב”ן מחזיק בפשט של נס ממשי.

בלק מעלה את בלעם לשלוש פסגות; בכל פעם בונים שבעה מזבחות, ובלעם, במקום לקלל, מברך: “מה אקוב לא קבה אל?”, “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”; “לא איש אל ויכזב”; ובפעם השלישית, כשהוא רואה את אוהלי ישראל שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה: “מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל”, הפסוק הפותח את תפילת השחר. בלק, זועם, משלחו; ובלעם אומר את נבואתו לאחרית הימים: “דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל”, שהרמב”ם קורא בה את בשורת המשיח, ועל עמלק, הקיני ועמים נוספים.

אבל הפרשה מסתיימת בנפילה: בשיטים העם נגרר אחרי בנות מואב לעבודת בעל פעור, בעצת בלעם (במדבר ל”א, ט”ז). מגפה פורצת, ומתים 24,000 איש. פינחס, נכד אהרן, קם והורג את זמרי ואת המדיינית שחיללו בפרהסיה את המחנה; המגפה נעצרת.

תקציר ההפטרה

“והיה שארית יעקב”
הטקסט בספר מיכה: ה’, ו’–ו’, ח’

מיכה מבשר ששארית יעקב תהיה בקרב עמים רבים “כטל מאת ה’” וכאריה בבהמות יער; ה’ יכרית את עבודת האלילים. אחר כך ה’ מתווכח עם עמו: “עמי, מה עשיתי לך?… כי העלתיך מארץ מצרים… עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור”. ההפטרה מסתיימת באחד הפסוקים היפים בתנ”ך: “במה אקדם ה’?… הירצה ה’ באלפי אילים?… הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש ממך: כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.”

הקשר בין הפרשה להפטרה

הנביא מזכיר במפורש את בלק ובלעם: ה’ הפך את הקללה לברכה, הוכחה לאהבתו לישראל. ולמי שחושב שהכול נקנה בקרבנות, כמו בלק בשבעת מזבחותיו, משיב מיכה שה’ רוצה משפט, חסד וענווה.