תקציר היום

ט״ו באב (“תו בְּאב”) הוא יום שמח שבא ממש שישה ימים אחרי תשעה באב. המשנה אומרת: “לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין… וחולות בכרמים” (תענית ד:ח). בימינו הוא נחשב ל”חג האהבה” ויום מתאים לשידוכים ולאירוסין.

מצוות ומנהגי היום

• אין תחנון ואין צום.
• שמחה: ריקודים, שירה ומפגשים משפחתיים.
• ברכת “כתיבה וחתימה טובה”: לפי חלק מהמנהגים, מתחילים לברך כך זה את זה מיום זה.
• הרבה לימוד: מהיום הלילות ארוכים יותר, ומרבים בלימוד, כפי שמובא בגמרא בתענית (לא ע״א).

מקורו ההיסטורי

הגמרא (תענית ל ע״ב) מסבירה כמה סיבות ליום: (1) נתאפשר לשבטים להתחתן ביניהם, אחרי הגבלה בימי צלפחד; (2) נתאפשר לשבט בנימין להתחתן עם שאר השבטים, אחרי מעשה פילגש בגבעה; (3) בדור המדבר, שנה אחר שנה, מתו בט׳ באב; בשנה האחרונה, כשראו ירח מלא בט״ו באב, הבינו שהגזירה הסתיימה; (4) נפתחו הדרכים לעלייה לרגל, אחרי חסימת הדרכים בידי ירבעם; (5) כלו עצי המערכה למזבח, ולכן שמחו ביום הזה. הימים עוד קשורים לכך שהירח מלא, וכל הלילה אור.

המסר לימינו

בין תשעה באב לט״ו באב עוברים שישה ימים בלבד: מאבל לאהבה. ההרגשה היא שהחורבן נרפא על ידי חיבור בין אנשים, בגלל ששנאת חינם הורסת והאהבה בונה. הבגדים הלבנים ה”שאולים” מלמדים שאיש לא התביש: עשירה ועניה לבשו אותו דבר. והיום הזה, שבו ירח מלא ואור, מזכיר שקשר אמיתי מתחיל ביושר ובכבוד.