תקציר החג

שמחת תורה היא החג שבו מסיימים את מחזור קריאת התורה השנתי ומתחילים אותו מחדש. בארץ ישראל היא חלה בשמיני עצרת (כ״ב בתשרי), ובחוץ לארץ ביום שאחריו (כ״ג). הערב והבוקר מלאים בהקפות עם ספרי תורה, שירה וריקודים, והילדים לוקחים חלק פעיל עם דגלים ופירות.

מצוות החג

• הקפות (ערב ובוקר) סביב הבימה עם ספרי התורה, בשירה וריקוד.
• קריאת התורה: מסיימים את וזאת הברכה, ומתחילים בבראשית. העולה האחרון בתורה הוא חתן תורה, והעולה לבראשית הוא חתן בראשית (ובעדות רבות מכבדים גם את ה”חתן”). “כל הנערים”: כל הילדים עולים לתורה יחד (מתחת לטלית גדולה).
• סעודת חג ושמחה בבית ובבית הכנסת.
• מצוות החג: כמו בכל יום טוב (קידוש, הלל, איסור מלאכה).

מקורו ההיסטורי

החג אינו מופיע במקרא. הוא מנהג שנוצר בבבל, בעקבות המחזור השנתי של קריאת התורה (מגילה לא ע״ב). בארץ ישראל הקדומה היה נהוג מחזור תלת שנתי. בימי הגאונים, בסביבות המאה העשירית, כבר יש עדות לחג שמחת תורה, ומשם התפשט לכל הקהילות. ההקפות והחגיגות התפתחו בימי הביניים, ובעקבות כך נולד מנהג “חתן תורה” ו”חתן בראשית”.

המסר לימינו

התורה אינה נגמרת: בדיוק ברגע שסיימנו את דברים, מתחילים את בראשית. זה לא עניין של טכניקה, זו הצהרה: אנחנו חוזרים תמיד, כל פעם מעמק אחר. המסורת מלמדת שמי שחושב שהוא כבר יודע את התורה עדיין לא התחיל ללמוד. ובעוד שביום כיפור בכינו, בשמחת תורה אנחנו רוקדים: אין בתורה נושא שאי אפשר לשמוח בו, והשמחה הזאת היא המפתח ללימוד. בקהילות רבות שרים פיוטים מיוחדים ל”חתן תורה”, ומזמינים את הקהילה אל ביתו.