תקציר החג

שבועות חל בו׳ בסיון (וגם בז׳ בחו״ל), חמישים יום אחרי פסח. זהו חג מתן תורה, שבו עמד העם מול הר סיני וקיבל את עשרת הדיברות. התורה קוראת לו גם “חג הקציר” ו”יום הביכורים”. קוראים את עשרת הדיברות בעמידה, ומגילת רות.

מצוות החג

• עשרת הדיברות: שמיעתם בעמידה, בכוונה גדולה.
• תיקון ליל שבועות: לימוד תורה כל הלילה, מנהג שמקורו בזוהר, כדי לתקן את “שינה” בני ישראל בבוקר מתן תורה (מדרש שיר השירים רבה). בקהילות רבות מסיימים בקריאת כל התורה ובתפילה בנץ.
• מאכלי חלב: יש כמה הסברים: התורה היא “חלב ודבש תחת לשונך”; יש אומרים שאחרי קבלת דיני הכשרות ביום מתן תורה, לא יכלו מיד לאכול בשר, כי כליהם לא הוכשרו.
• קריאת רות ואזהרות (פיוט שמונה את 613 המצוות, במנהג ספרדי): בקהילות מרוקאיות ותימניות, ועוד: כתובה לשבועות, הקריאה ב”כתובה” שבין ה׳ לעם ישראל, כמו חתונה.
• קישוט בעשבים וזרי פרחים, זכר להר סיני שפרח, וזכר לביכורים.
• ברכת שהחיינו והלל.

מקורו ההיסטורי

חמישים יום אחרי יציאת מצרים, בו׳ בסיון, התגלה ה׳ בהר סיני בקולות וברקים ובקול שופר, ונתן לעם את עשרת הדיברות (שמות יט-כ). העם אמר “נעשה ונשמע” (שמות כד:ז). בימי המקדש, שבועות היה חג הביכורים: מביאים את ראשית הפרי לירושלים (דברים כו) ומקריבים שתי הלחם מהחיטה החדשה (ויקרא כג:יז). לפי המסורת, בשבועות נולד ונפטר דוד המלך, צאצאה של רות.

המסר לימינו

התורה ניתנה במדבר, בלי בעלות על אדמה, כדי ללמד שהיא שייכת לכל אחד. המדרש אומר שה׳ הציע אותה לכל עם, ורק ישראל אמרו “נעשה ונשמע”. אך הלימוד לא נגמר: בכל שנה אנחנו מקבלים אותה מחדש. מגילת רות, הגיורת שקיבלה את התורה מרצון, מזכירה שהקבלה היא בחירה. ובעקבות ספירת העומר, ההכנה מגיעה לשיאה: מיציאה מעבדות לקבלת תורה, מחירות פיזית לייעוד.