תקציר התקופה

ספירת העומר היא מצווה לספור 49 ימים ו-7 שבועות מליל השני של פסח ועד ערב שבועות (ויקרא כג:טו-טז). סופרים בלילה בעמידה, אחרי צאת הכוכבים, עם ברכה: “על ספירת העומר”. יום ה-50 הוא חג שבועות.

מצוות התקופה

• ספירת העומר בכל לילה, בברכה, ואם שכחו לספור ביום שלם, סופרים בלי ברכה.
• מנהגי אבלות חלקית: אין מתחתנים, לא מסתפרים ולא שומעים מוזיקה בחלק מהימים, זכר לתלמידי רבי עקיבא שמתו (יבמות סב ע״ב). המנהגים נבדלים: יש הנוהגים בין פסח ללג בעומר, ויש מראש חודש אייר, וחלקם עד ערב שבועות.
• לג בעומר (י״ח באייר): יום שבו פסקה המגפה, והילולת רבי שמעון בר יוחאי.
• לימוד “פרקי אבות” בשבתות, להכין את הלב לקבלת התורה.

מקורו ההיסטורי

בימי המקדש, ב-ט״ז בניסן הביאו “עומר” של שעורים כקורבן תנופה, מראשית הקציר, והיה אסור לאכול מהתבואה החדשה לפני כן (ויקרא כג:ט-יד). משם סופרים 49 ימים עד “חג שבועות”, שבו מביאים שתי הלחם מהחיטה. לפי המסורת, מהיציאה ממצרים עד מתן תורה עברו גם 49 ימים של הכנה. ועוד מסורת: בתקופה הזו מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא, “מפני שלא נהגו כבוד זה בזה”.

המסר לימינו

העומר הוא שיעור על הדרך: שחרור ממצרים הוא רק ההתחלה, והדרך לתורה עוברת בעבודה פנימית, יום אחר יום. הקבלה מחלקת את 49 הימים לשבע מידות כפול שבע: חסד שבחסד, גבורה שבחסד ועוד, ובכל יום מתקנים תכונה אחת. לפי האר״י, בכל שבוע יורדים אורות של מוחין (חכמה, בינה, דעת) שאנו מושכים כדי להגיע לשבועות מוכנים. והמסר של תלמידי רבי עקיבא: אי אפשר לקבל תורה בלי כבוד לזולת.