תקציר החג

הושענא רבה הוא היום השביעי של סוכות (כ״א בתשרי), אחרון ימי חול המועד. שמו בא מהתפילה “הושע נא” (“הושיעה נא”, תהילים קיח:כה) שאומרים בהקפות. הוא נחשב ליום שבו נחתם סופית הדין שהחל בראש השנה ונחתם ביום כיפור, ומשום כך יש בו אווירה של תפילה ורצינות לצד שמחה.

מצוות היום

• שבע הקפות סביב הבימה עם ארבעת המינים (ולא הקפה אחת בלבד כמו בשאר ימי החג), ואומרים בכל הקפה “הושענות” (פיוטים מיוחדים).
• חבטת ערבות: אחרי ההקפות לוקחים חמש ענפי ערבה וחובטים אותם על הקרקע חמש פעמים, במנהג שמיוחס לנביאים (סוכה מד ע״א). רבים נוהגים לראות בכך סמל לשחרור מעבירות.
• ליל הושענא רבה: נוהגים לשבת ולימוד כל הלילה, לקרוא את ספר דברים ואת תהילים (“תיקון ליל הושענא רבה”), במיוחד בעדות המזרח ובצפון אפריקה.
• הלל שלם ונטילת ארבעת המינים, וסעודה בסוכה.

מקורו ההיסטורי

במקדש, בכל יום מימי סוכות הקיפו את המזבח פעם אחת עם ענפי ערבה, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים (משנה סוכה ד:ה). ענפי הערבה הוצבו סביב המזבח (משנה סוכה ד:ה), ומנהג חבטת הערבה בסוף ההקפות מיוחס לנביאים (סוכה מד ע״א). אחרי החורבן המשיכו בבתי הכנסת את המנהג, והוא התפתח להקפות ולפיוטים. במסורת הזוהר יום זה הוא סוף חתימת הדין, ומכאן המנהג להרבות בתפילה.

המסר לימינו

הערבה היא ענף ללא טעם וללא ריח, ואף על פי כן היא נקשרת עם שאר המינים וחובטים בה. היא מלמדת שגם מי שנדמה לו שאין לו “כלום” בידיים, נחוץ. אחרי שבעה ימים שבהם אנחנו יושבים בצל הסוכה, נותרה לנו עוד הזדמנות אחרונה. ואחריה בא שמיני עצרת, כאב שמבקש מבניו להישאר עוד קצת (רש״י על ויקרא כג:לו).