תקציר היום

תשעה באב הוא יום הצום והאבל הגדול ביותר בלוח העברי אחרי יום כיפור, ביום שבו חרב בית המקדש הראשון (586 לפנה״ס) והשני (70 לספירה). הצום נמשך כ-25 שעות, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים למחרת. אם ט׳ באב חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון (י׳ באב).

מצוות היום

• חמישה עינויים: אין אוכלים ושותים, אין רוחצים, אין סכים (שמן), אין נועלים נעלי עור, ואין תשמיש.
• קריאת איכה בליל תשעה באב, בישיבה על הרצפה או על כיסא נמוך, באור נר עמום.
• קינות בשחרית, שמזכירות את החורבן ואת צרות ישראל בכל הדורות. בקהילות הספרדיות והמזרחיות יש קינות מיוחדות, ובין היתר על גירוש ספרד.
• אין תפילין ואין טלית בשחרית, ומניחים אותם במנחה.
• נחם: במנחה מוסיפים “נחם” לשמונה עשרה.
• אין לימוד תורה רגיל, אלא רק נושאים של אבל (איוב, איכה, הלכות אבלות, חורבן).

מקורו ההיסטורי

המשנה (תענית ד:ו) מונה חמש צרות שקרו בט׳ באב: (1) גזר על דור המדבר שלא יכנס לארץ, אחרי חטא המרגלים (במדבר יד); (2) חרב בית ראשון; (3) חרב בית שני; (4) נלכדה ביתר, מעוז מרד בר כוכבא; (5) נחרשה העיר ירושלים. מסורת מוסיפה את גירוש ספרד ב-1492 (ט׳ באב, לפי המסורת), ועוד אסונות.

המסר לימינו

המסורת מביאה שמשיח נולד בתשעה באב (ירושלמי ברכות ב:ד), ולכן יום החורבן הוא גם יום תקווה. ובעקבות היום, יש שבתות של נחמה. בצד האבל, השיעור הוא אחדות: שנאת חינם גרמה לחורבן, ואהבת חינם תבנה אותו. והמעשה הקטן, בקשר, בבקשת סליחה ובצדקה, הוא בנייה של בית המקדש בתוכנו.